ראיון #8: עינב ג'קסון כהן

צילום: זוהר ראלט

עינב ג'קסון כהן היא מסוג המוזיקאים שאתה שומע עליהם. פה מציצה בקרדיט באלבום שקנית, שם מופיעה במקום קטן ואינטימי. ואז אתה מנסה להבין מי זו המוזיקאית הזו שמשתלטת (בעדינות!) על הרוק הישראלי. בז'אנר השקט-איכותי-ישראלי שנוחת עלינו בשנים האחרונות ומתקבל יופי בחנויות התקליטים (וגם ברדיו) תוכלו למצוא אותה משתפת פעולה עם מיכל גבע, נעם נבו, מאיה בלזיצמן, רונית רולנד, איה זהבי פייגלין והרשימה עוד ארוכה מאוד. לפני חצי שנה הוציאה עינב את אלבום הבכורה המוצלח (יש לי אותו!) אחרי שהתבשל היטב בהופעות הרבות ברחבי הארץ. עינב, מאסטרו, מתחילים.

"אין לי הרבה כלי נגינה. אני מסורה בעיקר לאחד ומיוחד - הפסנתר שלי. להיות פסנתרן מופיע זה ענין די מוזר. כי בעצם - שלא כמו עם אף כלי נגינה - בכל הופעה אני פוגשת פסנתר אחר. ולא משנה כמה פעמים אנגן על אותו הפסנתר (של האוזןבר, של הלבונטין) וכמה אתיידד איתו - זה לא יהיה הפסנתר שעליו אני מנגנת בבית, שהולך איתי שנים, שכותב את השירים. מוזר ומעניין. מהצד השני - יש איזו סקרנות בריאה (כשהיא לא מתפתחת לחרדה) לקראת כל מפגש. לפעמים הזרוּת מול הכלי הספציפי, הדרך שאנחנו עוברים יחד בשעה של הופעה - ממלאת את השירים באוויר חדש. לפעמים זה אסון :)."

"אז הפסנתר שלי:

דגם קלאסי מאד - Yamaha U1 גבוה. יש לי אותו עשר שנים. בצעירותי היה לי פסנתר רוסי חבוט ולא מוצלח. כשהצלחתי לשכנע את הוריי לקנות לי פסנתר חדש, לא מאד הבנתי בפסנתרים. איזה מזל שהלכנו דווקא עליו. ניגנתי על המון פסנתרים מהדגם הזה עד היום, ובחוסר אובייקטיביות מוחלט אני מכריזה שהוא טוב מהם בכמה אלפי מונים. אולי זה משהו באוויר, אולי בעובדה שמאחוריו עומד קיר נוראי (גם מזגן וגם חלון. כנגד כל המלצה מקצועית שהיא). אבל המצלול שלו, הצבע, האובר-טונים - אני מאוהבת בו.

אין לי אולפן מסודר בחדר, אבל לפעמים אני מעמידה שני מיקרופונים ומקליטה קצת באווירה ביתית. כל הדמו אנדר קונסטרקשן (2008) הוקלט אצלי בחדר השינה עם הפסנתר הזה כמובן. אני ועידו שטרנברג נסגרנו בו לסופשבוע אחד והקלטנו. מיקרופונים באמבטיה, הקלטות שירה מתחת לאוהל שמיכות פיקה, היה מאולתר ומלא קסם. גם את 'כשאור דולק בחלונך' מתוך 'מסע אספלט' (אלבום המחווה לסשה ארגוב) הקלטתי על הפסנתר בחדר, כשהוא עם הפדאל ש'משתיק' את ההדהוד."

 

"יש לי חיבה גם לסינטיסייזרים, למרות שאף פעם לא העמקתי באמת פנימה. יש לי Novation X-station של 4 אוקטבות. אני ביחסי אהבה-שנאה איתו כבר כמה שנים. למה אהבה: כי זה מכשיר ג-א-ו-נ-י. הוא מגיע עם אוסף סאונדים דאנסיים די מביכים, אבל אפשר להפוך כל סאונד לממתק אמיתי, אינסוף אפשרויות עריכה. אינטואיטיבי מאד (הכל בכפתורים פיסיים ונובים. מעט דיגיטליזציה). והוא גם כרטיס קול! דרכו אני מקליטה. למה שנאה: הוא גדול מידי, רציתי פצפון של 2 אוקטבות ובזמנו לא היה. שנית יש בו המון המון תקלות. הג'ויסטיק השתגע בשלב מאד מוקדם, ועכשיו לדוגמא - חצי מהמקלדת לא עובדת. סיוט. יש לציין שאת הדגם הזה כבר לא מייצרים, יש דגם שכביכול מחליף אותו - הוא נקרא Xio ובעיניי הוא איום ונורא (הערת העורך: קוראים יקרים, מי יושיע את הגברת מפני כרטיסי קול נוראיים? הצעות בתגובות כמובן). 

הכי חשוב על הנוביישן - גם לעידו (שטרנברג) יש כזה (הדגם הקטן והסקסי), והוא באמת למד אותו לעומק באיזו שנה מחייו, כתב עליו שירים אדירים במיוחד שהפכו לאלבום של קטסטרופאי . וגם לשירים שלי הוא בנה סאונדים חד-פעמיים, מקוריים ומלאי אופי. כמו למשל ל 'לא להעיר את החיה' ו 'עץ נופל ביער'. הם הפכו מהרגע הראשון לחלק בלתי נפרד מהשיר.

יש לי גם פסנתר חשמלי וסינטי - NORD STAGE 88. מדובר בפסנתר החשמלי הטוב בעולם, זוכה כל הפרסים האפשריים. אין כמעט במה בעולם שהמקלדת האדומה הזו לא מנצנצת בה. אני מדברת עליו טיפה בעצבות כי אני כמעט ולא משתמשת בו. קניתי אותו בעיקר להופעות במקומות שאין בהם פסנתר. אבל האמת לאמיתה היא שלמרות שמדובר בכלי מדהים ורגיש ומבריק - אני לא מסתדרת איתו עם השירים שלי. אני חייבת שהפסנתר ידבר אלי בחזרה, אני חייבת את ההדהוד שלו. זה פשוט לא פסנתר. וכך יצא שהפסקתי להופיע במקומות שאין בהם פסנתר יותר. עוד ענין זה המשקל העצום שלו והעובדה שאני גרה בקומה רביעית ללא מעלית. אגב, אני מחפשת להחליף אותו בדגם הקומפקטי יותר, למי שיש ומעוניין - הוא כמו חדש ועטוף באהבה!"

 

נורד סטייג' ונוביישן.

"ועכשיו הצעצועים:

CASIO SA - 6 - קניתי אותו לפני כמה שנים. הוא לא כזה מהמשובחים ששרדו משנות ה 80, אבל יש לו חן משלו, ואני מאוהבת בו, בעיקר ב 'היס' שיש לסאונדים שלו. המקלדת פצפונת ואפשר לנגן רק על 2 צלילים בבת-אחת. יש לו 100 סאונדים. הוא מככב לחלוטין ב 'שיר הרס' (הערת העורך: השיר האהוב עליי באלבום. הפקה משובחת) גם הביט, וגם הסאונד הראשי.

גלוקנשפיל - 'פעמונייה' כמו שדניאלה לימדה אותי שקוראים לזה בעברית. יחסית פשוט, קניתי לפני כמה שנים בכלי זמר. הוא שכב חודשים ארוכים בשמש באוטו. אני חושבת שזה העניק לו את הסאונד המיוחד שמצלצל כ"כ יפה. הוא מככב ב 'קור כלבים' באלבום שלי.

מיני פסנתר - על הגבול בין צעצוע לכלי נגינה. הוא מקסים. עוד לא יצא לי להשתמש בו הרבה. לפני שהספקתי העוזרת ריסקה אותו לחתיכות. הרכבתי אותו מחדש ועכשיו הוא צריך תיקון. אני לא טובה עם מברגים.

אקורדיון - מדובר באקורדיון ששייך לסבא של נעם נבו! היא מרשה לי לשמור עליו בינתיים. הוא קטן ונשי, לא מדוייק פיקס, אבל למי אכפת. אני מאד נהנית לנגן עליו. זה כלי שנושמים איתו ביחד. מרגישים אותו טוב טוב בבטן. הפעם הראשונה ששמתי על עצמי אקורדיון הייתה כשניגנתי עם שחר אבן צור בכמה הופעות. אני חייבת לו תודה. אני קצת מרמה ויודעת לנגן רק על המקלדת בצד ימין (ולא על הבסים שבצד שמאל).  כאן אני מנגנת עליו יחד עם שירלי קונס.

מלודיקה של Honer - נעם ואבנרי קנו לי ליומולדת לפני שנתיים. זה מעניין לנגן על מקלדת (הכלי שהכי מוכר לי) אבל שנשלטת בעצם ע"י נשיפה. אני לפעמים מנגנת עליה עם הצינור, ולפעמים מחברת את הפיה אליה ישירות. יש לה סאונד נהדר. והיא אדומה, שזה הכי חשוב."

 

בכיוון השעון: אקורדיון, מלודיקה, קאסיו, מיני-פסנתר.

 

ההופעה הקרובה: מוצ"ש 13.8 שעה 20:00 בדיוק | עם הפסנתר (לא זה מהבית) על רצפת הלבונטין | הופעה חד פעמית סביב לפסנתר. אורח: יהוא ירון. מתקלט לפני ההופעה: גיא חג'ג' (עונג שבת).

 

 

עינב ג'קסון כהן

http://www.einavjackson.com/

http://www.myspace.com/einavjacksoncohen